ת"פ 8986-09-23

תקציר

פסק הדין דן בדוקטרינת הגנת הצדק, המאפשרת ביטול כתב אישום אם לא ניתן להבטיח משפט הוגן או אם התביעה פוגעת בעקרונות של צדק והגינות. דוקטרינה זו, אותה יש להפעיל במקרים קיצוניים, נועדה להבטיח התנהלות הוגנת של רשויות האכיפה. לאחר מכן עובר פסק הדין לשאלה האם ליחידת התביעה הייתה זכות לשנות את החלטתה ולהעמיד את הנאשם לדין לאחר סגירת התיק. השופט פוסק לטובת התביעה, תוך שהוא מצטט מקרים קודמים הקובעים את זכותן של רשויות מנהליות, לרבות התביעה, לשקול מחדש את החלטותיהן ולשנותן, גם מבלי שהוגש ערר. סמכות זו אינה שגרתית ויש לעשות בה שימוש במשורה, בעיקר כדי להגן על זכותו של החשוד לציפייה ולמסקנה. בעוד שערעורו של הנאשם על ההחלטה הראשונית לסגור את התיק עלול היה לגרום לאי נוחות מסוימת, השופט מדגיש כי לתביעה יש סמכות לבחון מחדש את החלטותיה והיא אינה כבולה לערעור. כמו כן, השופט מציין כי פתיחת התיק מחדש עשויה להוביל לפעולות שונות, לרבות בחינה מחודשת של ראיות, השלמת חקירות והתחשבות באינטרס הציבורי, שבמקרה זה הצדיק העמדה לדין של כל הצדדים המעורבים, לרבות הנאשם. השופט מגיע למסקנה כי פעולות התביעה היו כדין ולא פגעו בזכויות הנאשם, ועל כן הבקשה למחיקת כתב האישום בעילה של הגנת צדק נדחית. מכלול טיעוני הנאשם שמור למשפט העיקרי.