ע"א 918/15

תקציר

בערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אישר בית המשפט את החלטת המשיב שלא להכיר במחילת חובות כהפסדי הון לשנות המס 2006-2008, ודחה את טענות המערערים. המערערים, שעמדו בראש קבוצת חברות, העמידו התחייבויות ומכרו מניות לפירעון חובות אלה בעקבות הפסדי מט"ח. הם דיווחו על רווחי הון וביקשו לקזז אותם עם הפסדי הון נטענים ממחיקת חובות. עם זאת, בית המשפט קבע כי מחילת חוב יכולה להיות מוכרת כהפסד הון רק כאשר הוכח כי החברות החייבות אינן מסוגלות להחזיר. נמצא כי החובות לא עמדו בקריטריונים לסיווג כבלתי ניתנים לגבייה, משום שהחברות המשיכו בפעילותן, פרעו חלק מהחובות וחלקו משאבים כספיים בתוך הקבוצה. המערערים טענו כי יש לראות בחובות הפסד על פי אמות מידה של הפסד הון, אך בית המשפט קבע כי החובות אינם "רעים" על פי אמות מידה אובייקטיביות. בית המשפט הדגיש כי חייב להיות סיכוי אפסי להחזר חובות כדי לסווג אותם כהפסדים שלמים, מה שלא היה המקרה. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר לא זכו לערעור מוצלח מצד המערערים, הצביעו על כך שהקבוצה הייתה כדאית כלכלית, דבר המערער את טענות חדלות הפירעון. בסופו של דבר, הערעור נכשל מאחר שבית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסק הדין הראשוני, והמערערים חויבו בהוצאות משפט בסך 30,000 ₪.