דב"ע נד/21 - 01

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט בערעור שעניינו הערכת נכות הקשורה לנפגעי עבודה, תוך התמקדות ספציפית בפרשנותו של סעיף 42(2) לתקנות הביטוח הלאומי בעניין נכות בגין פגיעות שרירים. בערעור הוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שהורה להחזיר את עניינו של המבוטח לוועדה רפואית לעררים לצורך הערכה מחדש. המבוטח, מר דוד כהן, נפצע בשתי תאונות עבודה נפרדות, מה שהוביל לקביעת נכות בשיעור של 15% בגין התאונה הראשונה, כאשר לאחר מכן נמצא כי התאונה השנייה לא שינתה את מצבו. הערעור נסב סביב השאלה האם הערכת הנכות צריכה להתייחס לפגיעות שרירים באופן פרטני או מצטבר. בית המשפט הגיע למסקנה כי פגיעה בכל אחד מהשרירים המפורטים צריכה להצדיק באופן עצמאי אחוזי נכות בהתבסס על חומרת הפגיעה, ודחה את טענת המוסד כי רק פגיעה בכל שלושת השרירים תזכאי. יתר על כן, הפער בממצאים הרפואיים בין פרופ' פרדמן לבין הוועדה נחשב סביר בשל מועדי הבדיקה השונים, העונים על הקריטריונים להנמקה עניינית. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא כל טעות משפטית בהערכות הוועדה הרפואית לגבי שתי התאונות וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי לדון מחדש בתיק, תוך שהוא קובע כי פרשנותה המקורית של הוועדה הייתה נכונה. לא היו הזמנות לעלויות כתוצאה מכך.