ע"ו 18082-06-10

תקציר

פסק הדין סובב סביב עניינו של רווק, יליד 1958, הסובל מסכיזופרניה ומאושפז בכפייה קרוב ל-30 שנה תחת צו פלילי בעקבות איום שהשמיע כלפי אביו. הסניגוריה הציבורית פנתה לוועדה הפסיכיאטרית בבקשה לשחרר את המשיב, בטענה כי אשפוזו כבר אינו מידתי נוכח העבירה הקלה שביצע. עם זאת, הוועדה סירבה לשחררו בנימוק של חשש לשלומם של הסובבים אותו. היועץ המשפטי לממשלה ערער על החלטה זו, וטען כי לוועדה סמכות להורות על שחרורו ללא תנאי של המשיב. בית המשפט הסכים עם היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי היה על הוועדה להיעתר לבקשת השחרור. פסק הדין הדגיש את חשיבות המידתיות בצווי אשפוז כפוי ואת הצורך בהקפדה על תקופת המאסר המרבית שניתן היה להטיל בגין העבירה. היא קבעה כי לוועדה יש סמכות להפסיק את האשפוז הפלילי וכי אין צורך בפנייתה לפסיכיאטר המחוזי. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי תפקידה של הוועדה אינו להסב מסלולי אשפוז אלא להבטיח את זכויות החולה ושלום הציבור. משכך, היא הורתה על ביטול צו האשפוז בתוך 10 ימים, וחייבה את הוועדה לשחרר את המשיב אלא אם כן הורה אחרת בחוק. החלטה זו, שנועדה להגן על זכויות היסוד של הפרט לחירות ולכבוד, מדגישה את הצורך בבחינה תקופתית של צווי אשפוז כפוי כדי להבטיח את צדקתם ומידתיותם.