ת"א 15168-12-17

תקציר

מדינת ישראל חויבה לפצות את המשיב בגין חלקת קרקע שהופקעה בשנת 1952 ושטחה הכולל 2,793 מ"ר. הפיצוי, בסך 4,155,119 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט וריבית שנצברו מאז הגשת התביעה. המשיבה, שזכויותיה במקרקעין עברו בירושה מבעלה המנוח, ניסתה ללא הצלחה לקבל פיצויים בגין ההפקעה במשך למעלה מ-45 שנה. במהלך המשפט התברר כי המדינה הציעה למשיב פיצוי בלתי הולם ולא הבהירה את מסלולי הפיצוי הזמינים. כמו כן, המדינה מסרה מידע מטעה בנוגע לסיווגה של הקרקע, תוך ניסיון להציג אותה כקרקע חקלאית ולא כקרקע באזור פיתוח עירוני, דבר שהשפיע על גובה הפיצוי. המשיבה בחרה לקבל פיצוי סמלי בגין הקרקע ודמי חכירה אבודים, המחושבים לפי 5% מערכה המשתנה של הקרקע מדי שנה. פסק הדין גם פסק למשיבה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת מומחה. המדינה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שבית המשפט אישר באופן חלקי. בית המשפט הכיר בכך שסיכויי ערעור המדינה להתקבל גבוהים וכי השבת המצב לקדמותו היא ככל הנראה בלתי אפשרית. עם זאת, בהתחשב במאבקו הממושך של המשיב ובעקרונות הצדק, הורה בית המשפט למדינה לשלם מחצית מהפיצויים שנפסקו לאלתר, ואילו המחצית הנותרת תתעכב עד להגשת הערעור. פסק הדין גם תיקן טעות סופר בחישוב המקורי, והפחית את שטח הקרקע הנתבע של המשיב מ-2,513 מ"ר ל-2,153 מ"ר בפועל. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו בבקשה.