ע"א 6745/95

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על משמעותה של הוראה חוזית הנוגעת לשווי מלאי בהסכם שכירות בין המערערת, המשכירה, לבין המשיב, השוכר. בחוזה נקבע כי בתום תקופת השכירות ישלם המשכיר לשוכר סכום שיאפשר לו לרכוש מלאי חדש לחלוטין. בית המשפט מצא כי ההוראה נעדרת סבירות כלכלית, והמשיבה דרשה סכום מופרז עבור המלאי הישן. יתר על כן, התברר כי ההוראה המדוברת לא הופיעה בטיוטות ההסכם וסביר להניח שלא התכוונה אליה המערערת. השופטת דורנר הדגישה כי יש לבחון את הכוונה העומדת מאחורי החוזה בעת פרשנותו, ובמקרה זה הנסיבות מצביעות על כך שהצדדים לא התכוונו להטיל חובה קיצונית על המשכיר. בנוסף, הסייג בסעיף 15.ג לחוזה הציע כי החובה לרכוש את המלאי ב"ערך הקמה" פקעה עם הארכת החכירה. פרשנותה העיקרית של השופטת דורנר הייתה כי ערך ההקמה מתייחס לערכו הנוכחי של המלאי, וגם אם המשמעות המקורית הייתה בהשראת דיני ביטוח, הוראת החיוב לא חלה עוד לאחר הארכת החכירה. המשנה לנשיא ש' לוין והשופט אנגלרד הסכימו והדגישו כי יש לפרש את המונח בהקשרו החוזי, ובמקרה זה סביר יותר לפרשו כמשקף את הערך הנוכחי. הערעור התקבל, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית משפט קמא וקובע כי חובתה של המערערת היא לרכוש את המלאי בערכו הנוכחי.