ת"א 46326-01-18

תקציר

המחלוקת היא על הזכות לקבל דמי שימוש בחלקת קרקע. התובעים, שירשו את הקרקע, טוענים כי נמנע מהם להשתמש בקרקע על ידי הנתבע, שגם ירש חלק ממנה. הם דרשו מהנאשם דמי שימוש עבור השימוש הבלעדי שלו בקרקע. בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן עשתה שימוש בלעדי במקרקעין ומנעה מהתובעים להשתמש בה. חששם של התובעים מפני הנתבע נחשב כנה, ועדויותיהם נמצאו אמינות יותר מאלו של הנתבע. עוד נמצא כי הנתבע ודודו לא חילקו ביניהם את השימוש במקרקעין טרם ההליך הנוכחי, בניגוד לטענות הנתבע. לפיכך, הנתבעת חייבת לתובעים דמי שימוש בגין כל תקופת השימוש הבלעדי, אשר בית המשפט חישב כארבע שנים משנת 2013 ועד שנת 2017. עם זאת, תביעת התובעים לדמי שימוש מעבר לתקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה בשנת 2018 נדחתה בשל התיישנות. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת לשיעור נמוך יותר של דמי שימוש, ומצא את טענות התובעים משכנעות יותר. בית המשפט קבע את דמי השימוש על 5,265 ש"ח לשנה, בתוספת ריבית שנתית של 7%, ובסך הכל 32,520 ש"ח לכל התקופה. על פי חלקם של התובעים בקרקע, על הנתבע לשלם להם 3,447 ש"ח, אשר יגררו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כל צד יישא בעלויות שלו בנוגע לדיון בדמי השימוש.