עפמ"ק 65067-12-19

תקציר

בא כוח המשיב טען כי יש לדחות את הערעור מאחר שהמערערת לא הציגה כל טיעון משכנע להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. הערעור נסב סביב מספר טעויות לכאורה בפסק הדין. ראשית, באשר לאכיפה בררנית, טען המערער כי בית משפט קמא התעלם מראיות להפליה בכרטוס. בא כוח המשיב טען כי רכבו של המערער הוא היחיד שחנה שלא כדין, דבר השולל את טענת האכיפה הבררנית. עוד נטען, כי המחסור בדו"חות באזור בשנת 2018 אינו מעיד על אי תקינות במדיניות האכיפה. שנית, טען המערער כי מעבר החצייה סומן שלא כהלכה, אך בא כוח המשיב טען כי הסימון תואם את החלטת ועדת התנועה. שלישית, באשר לטענת המערערת כי חנייתה מותרת, ציין בא כוח המשיב כי צביעת אבני שפה אינה מעידה על חניה מותרת, וגם אם כן, האיסור לחנות בטווח של 12 מטרים ממעבר חצייה גובר. היועץ גם הפריך את טענות המערער בדבר גובה הקנס, והדגיש כי לא ניתן להצדיק עבירות חניה בשל מחסור במקומות חניה. השופט הסכים שהקנס סביר ולא התערב. השופט דחה את הערעור וציין את הראיות הברורות נגד המערער ואת הבזבוז המיותר של משאבים שיפוטיים. כן חויבו המערער בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪, תוך הדגשה כי אמונותיו הסובייקטיביות של המערער אינן מהוות הגנה תקפה. פסק הדין אישר אפוא את פסק דינו של בית משפט קמא ודחה את טענות המערער.