עת"מ 9929-10-17

תקציר

העותרת, עיריית קריית גת, מבקשת לבטל את החלטת הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות (ות"ת) לאשר בקשה לסעד מהוראות התב"ע המאושרת - תל"א 55, הקובעת הקמת תחנת כוח פרטית המופעלת בגז טבעי בסמוך לצומת פלוגות. בקשת הסעד מתייחסת לשינוי בטכנולוגיית ההפעלה של התחנה, מתחנת כוח במחזור משולב לתחנת כוח במחזור פתוח. טענות העותרת הן כי לא ניתן לאשר את השינוי המבוקש כהקלה, וכי החלטת ות"ת פגומה ולכן יש לבטלה. לטענת העותר, השינוי בטכנולוגיית ההפעלה של התחנה מהווה שינוי בתכלית התוכנית, ועל כן ניתן לאשר אותו רק כשימוש חריג, ולא כהקלה. לחילופין, טוענת העותרת כי אם השינוי המבוקש הוא הקלה, הרי שמדובר בסטייה משמעותית מהתכנית, ולכן היה מקום לאשרו במסגרת תכנית חדשה. עוד טוען העותר כי החלטת ות"ת פגומה, שכן הבקשה לסעד הוגשה ונדונה בנפרד מהבקשה להיתר בנייה, וכי ות"ת, שהיא מוסד תכנון בכיר, אינה בקיאה בענייני רישוי. בנוסף, טוען העותר כי החלטת ות"ת אינה סבירה ודינה להתבטל, שכן השינוי המבוקש יפגע בעותרת, ואין הצדקה תכנונית לכך. המשיבה מס' 1 היא הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות, המבקשת לאשר את החלטתה. המשיבה מס' 2 הינה ג'נקשן אנרגיה בע"מ, יוזמת התכנית להקמת תחנת הכוח. המשיבה מס' 3 היא האדם, הטבע והמשפט, אשר התנגדה אף היא לבקשת הסעד בפני ות"ת והצטרפה לעמדת העותר. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה. מצאתי כי החלטת ות"ת לאשר את הסעד המבוקש כהקלה מהתכנית התקבלה בהתאם לחוק ולאחר הליך מינהלי תקין. מצאתי כי השינוי המבוקש בטכנולוגיית ההפעלה של התחנה מהווה הקלה ולא שימוש חריג, שכן הוא בא בגדר השימושים המותרים בתכנית. מדובר בשינוי שאינו מהווה סטייה משמעותית מהתוכנית, ולכן אין צורך להכין תכנית חדשה. החלטת ות"ת לדון בבקשה לסעד בנפרד מהבקשה להיתר בניה התקבלה מטעמים מהותיים, ובנסיבות המקרה הנוכחי לא ניתן לומר כי נפגעה זכותו של העותר להתנגד לתכנית, או כי נפלה פגם בהחלטת ות"ת בעניין זה. בנוסף, מצאתי כי החלטת ות"ת התקבלה במקצועיות ובסבירות, לאחר בחינה עניינית של הבקשה לסעד וההצדקה התכנונית לה, ועל כן אין מקום להתערב בה. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר במוסד תכנון בכיר, דוגמת ות"ת, ולאור הכלל הידוע כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני המקצועי של מוסד התכנון, אלא אם נפל פגם בשורש ההחלטה. זה לא המקרה כאן. העותרת תישא בהוצאותיהם של המשיבים 1 ו-2 בסך של 20,000 ₪ כל אחד.