ע"א 140/79

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטה שהתקבלה לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המערער, הסובל ממחלת עמוד שדרה המכונה ספונדילוליסמי, מבקש לקבל הטבות בטענה שמצבו הוחמר עקב שירותו הצבאי. המחלוקת המרכזית נעוצה בחוות הדעת הרפואית לגבי הגורמים למחלה. המומחה מטעם המערערת ייחס את המחלה לפגם מכני וטען כי היא קשורה לשירות, ואילו המומחה מטעם קצין התגמולים סבר כי המחלה היא חוקתית ואינה משביתה לצמיתות. ועדת הערר מינתה מומחה שלישי שחוות דעתו התיישרה עם הדעה השנייה, מה שהוביל את הוועדה לקבוע כי נכותו של המערער שהתגלתה במהלך השירות שככה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט ח' כהן, קובע כי מוצדק שוועדת הערר תאמץ את חוות דעתו של ד"ר הרולד, המומחה השלישי, במיוחד נוכח היעדר ממצאים קליניים עדכניים של נכות. לדברי כהן, כאשר חוות הדעת הרפואיות חלוקות, על המערער להוכיח קשר סיבתי על פי אחת מהן כדי להצליח. עם זאת, במקרה זה, קבלת חוות הדעת של ד"ר הרולד על ידי הוועדה – שהגיעה למסקנה כי למחלה אין סיבתיות פיזית מיוחדת – הייתה ראויה. כהן מדגיש כי קביעותיה העובדתיות של הוועדה, המבוססות על חוות דעת מומחים, הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן לבית המשפט העליון. השופט אשר, המסכים עם פסק דינו של כהן, מוסיף כי תפקידה של ועדת הערר בקביעת עובדות, על סמך חוות דעת רפואית של מומחה, ברור. אשר מזהיר כי ערעורים על החלטותיה העובדתיות של הוועדה, במיוחד כאשר הם כרוכים בהעדפת מומחה אחד על פני משנהו, מהווים ניצול לרעה של ההליך. לבסוף, גם השופט בכור מסכים עם הכרעת הדין. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת אינה זכאית להטבות כלשהן.