עב"ל 37200-02-21

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך עבודה שנדון בבית הדין הארצי לעבודה, בנוגע לשני מקרים בהם לקה המערער בהתקף לב במהלך עבודתו. בית הדין בחן האם התקפי הלב נבעו ממאמץ גופני חריג במקום העבודה, אשר היה מזכה אותם בתאונות עבודה המזכות את המערערת בהטבות. לאחר בחינה מקיפה של הראיות שהוצגו, מצא בית המשפט כי המערער לא הצליח להוכיח כי לאירועים הלבביים קדמו נסיבות חריגות. קביעתו של בית המשפט המחוזי, שהתבססה על הערכת מהימנות העדויות ומשקלן של הראיות, הייתה יסודית וסבירה. לפיכך, נדחו הערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי, שהתייחסו לשני התקפי לב נפרדים בשנים 2004 ו-2015. התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר לא הייתה מוצדקת במקרה זה, שכן החלטות הערכאה הנמוכה יותר עוגנו בראיות שהוצגו ופעלו על פי ניתוח הגיוני. יתר על כן, גרסאותיו של המערער לגבי האירועים שהובילו לשני התקפי הלב הכילו סתירות שערערו את אמינותם. משכך, אישר בית המשפט את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור להציג את פסק דינה בעניינים שעל הפרק, אלא להבטיח כי החלטותיה של הערכאה הנמוכה יותר יעמדו במבחן הגיוני וראייתי כפי שהיה המקרה דנן.