בש"א 1919/06

תקציר

המבקשים, שנפגעו בתאונות דרכים, ביקשו אישור לתביעה ייצוגית בסך 50 מיליון שקל נגד מדינת ישראל. לדבריהם, אין באפשרותם לקבל פיצויים שנפסקו להם על ידי בתי המשפט בשל מיקומן ונכסיהן של חברות הביטוח הפלסטיניות הנמצאים בשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית. המבקשים טענו כי ממשלת ישראל התרשלה בפיקוח על חברות אלה והייתה שותפה למעשיהן הפסולים. עם זאת, בית המשפט פסק שלא לאשר את התובענה הייצוגית, וקבע כי חוק התובענות הייצוגיות, על תיקוניו, ביטל את התקנות הקודמות שעליהן ביססו המבקשים את תביעתם. יתר על כן, בית המשפט פירש את החוק כבעל תחולה פעילה, כלומר תיקים תלויים ועומדים חייבים לעמוד בהוראותיו. מכאן, שמאחר שממשלת ישראל אינה יכולה להיחשב כ"עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ומקורה של התביעה בפקודת הנזיקין ולא בחוק הגנת הצרכן, התובענה הייצוגית לא עמדה בדרישות. המבקשים נדרשו להביא את תביעותיהם האישיות לבית משפט השלום בירושלים, שכן טענותיהם המשולבות היו בתחום סמכותו. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.