מ"ת 35525-02-23

תקציר

המשיב הואשם באיום במעשה טרור והוחזק במעצר עד למשפט. השופטת קבעה כי האיום לא נבע ממניעים אידיאולוגיים אלא זעקה לעזרה הנובעת ממצוקתה האישית של המשיבה ומנסיבות חייה הקשות, לרבות אלימות מתמשכת והתעללות מצד משפחתה. השופט הדגיש את הזהירות המתבקשת בהגבלת החירות באמצעות מעצר ואת הקשר בין המעצר לבין ההליך העיקרי. הם הדגישו גם את עקרון ההלימות, המבטיח כי העונש יתאים לפשע, ואת העובדה כי ימי המעצר שריצוי מנוכים לעתים קרובות מגזר הדין הסופי. מאחר שהעונש הצפוי לא הצדיק את המעצר הממושך, הציע השופט מודל להערכת העונש הצפוי ולקביעה האם תקופת המעצר עולה עליו, דבר שיפגע בזכויות המשיב. סיכויי ההרשעה בעבירה הנאשמת לפי חוק המאבק בטרור נמצאו נמוכים. עם זאת, הייתה סבירות סבירה להרשעה בעבירת איומים לפי חוק העונשין. בהתחשב בנסיבותיה של המשיבה, אומדן סביר של עונשה יהיה בקצה התחתון של הקשת, שהוא פחות מהמעצר שכבר ריצה. השופט הגיע למסקנה כי מעצרה של המשיבה חרג מהעונש הצפוי והורה על שחרורה, בהתחשב בכך שלא נשקפת סכנה ממשית לציבור. הם מתחו ביקורת על גישת התביעה והדגישו את הצורך להבחין בין טרוריסטים אידיאולוגיים לבין אנשים במצוקה. ההחלטה, שהתקבלה לאחר שקילת כל הגורמים הללו, התקבלה למען הצדק, והמשיב שוחרר ממעצר עד למשפטו.