ת"פ 6598/05

תקציר

פסק הדין מבוסס על מקרה של בעל ואישה הנמצאים בסכסוך מר ופיתחו שנאה עזה זה כלפי זה. ביום האירוע הותקפה האישה על ידי בנה מחוץ לחצר האחורית המשותפת של בתיהם כשיצאה לקול צעקות בתה. הבעל והבן טוענים כי היא פרצה לבית דרך המרתף, מה שהוביל את הבן לתפוס ולנעול אותה במרתף. לאחר מכן גרר אותה הבעל למעלה תוך שהוא קורע את חולצתה ומאלץ אותה לשבת על הרצפה. הוא החזיק את ידיה מאחורי גבה והתיישב עליה כשרגליו כרוכות סביב מותניה, משתק אותה. בינתיים, הבן סטר לה באלימות, בעט בה וירק עליה. המשטרה הוזעקה, ועם הגעתם נמצאה האישה בוכה ורטובה. השופט מגיע למסקנה כי גרסת האישה לאירועים נכונה, וטענות הבעל והבן אינן אמינות. התנהגותו האלימה של הבעל כלפי גרושתו, אם ילדיו, אינה מוצדקת, וטענתו כי סבר שפרצה לבית אינה משכנעת. עוד מציינת השופטת כי הבן הודה כי התכוון להטעות את המשטרה לגבי הנסיבות. השופט קובע כי הן הבעל והן הבן שותפים לעבירה, לאחר שחברו יחד כדי לכלוא ולתקוף את האישה. שניהם תקפו אותה בנוכחות זה, ומעשיהם המאוחדים היוו תקיפה בנסיבות מחמירות כהגדרתה בסעיף 382 לחוק העונשין. הבעל נמצא אשם בתקיפת בת זוגו, גרימת חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא.