דב"ע תשן/105 - 3

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב עובד שהועסק תחילה על ידי מנפאואר בע"מ ועבד במפעל של המערערת מספטמבר 1988 ועד דצמבר 1988. בהמשך לכך, החל המשיב לעבוד ישירות אצל המערער מחודש דצמבר 1988 ועד לפיטוריו בחודש אוגוסט 1989. המשיב דרש מהמערערת תשלומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, שבית הדין האזורי פסק מכוח חוק פיצויי פיטורים. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי אין להתחשב במקום עבודתו של המשיב במהלך העסקתו בחברת מנפאואר בע"מ וכי ההחלטה מעודדת מפעלים להימנע מתשלום זכויות עובדים. עם זאת, בית הדין דחה את הערעור והדגיש כי בכוונת המחוקק להגן על רציפות זכויות העובדים בעת עבודתם באותו מקום עבודה, גם אם מעסיקיהם יתחלפו. למקום העבודה הפיזי ניתן דגש רב יותר מאשר למעסיק בחוק פיצויי פיטורים. בנוסף, טענותיה של המערערת בדבר כפל התשלום וההשלכות האפשריות על עסקים המעסיקים ישירות קבלנים קודמים אינן נתמכות בלשון החוק ובחוקי העבודה המגנים. בית הדין אישר מחדש את החלטת בית הדין האזורי, לפיה חייב המערער לשלם למשיב פיצויי פיטורים על בסיס מכלול העסקתו באותו מקום עבודה, תוך שהוא דוחה את הערעור ושומר על פסק הדין המקורי.