ע"א 3568/16

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט לשתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לשומות מס ולכדאיות ביצוע עסקאות לפי פקודת מס הכנסה. ראשית, בית המשפט בחן האם פקיד השומה הפעיל נכון את סמכותו לפי סעיף 152(ג) בכך שהוציא צו שומה במועד ומסר אותו בפועל לנישום. בית המשפט אישר כי על פקיד השומה לא רק לקבל החלטה בתוך פרק הזמן שנקבע, אלא גם ליידע את הנישום כדי להפחית את אי הוודאות המשפטית. בית המשפט מצא כי במקרה זה, פקיד השומה הפעיל כדין את סמכויותיו שכן הנישום קיבל הודעה באמצעות פקס על השומה הסופית לפני המועד האחרון. שנית, בית המשפט בחן האם העסקה בין סיון לחברה מתועשת היא מלאכותית לפי סעיף 86, שמשמעותה הימנעות או הפחתה בלתי ראויה של מס באמצעים פסולים. בית המשפט הגיע למסקנה כי העסקה נבנתה באופן מלאכותי כדי לנצל הטבות מס בניגוד לכוונת המחוקק, כגון קיזוז הפסדים צבורים והימנעות ממיסוי דו-שכבתי. בית המשפט הדגיש כי לעסקאות עסקיות צריכות להיות מטרות מסחריות אמיתיות מעבר להימנעות ממס. עוד הובהר בפסק הדין כי צווי השומה שהוצאו נגד הנישום היו קוהרנטיים ולא הובילו לדרישות מס סותרות, ואישרו את החלטת בית משפט קמא לשלול מסיוון את הזכות לנכות את ההוצאות מאחר שלא הוצאו כדין. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מקבל את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר ומתייחס לחובתו של הנישום לשאת בחבות המס בהתאם.