ע"פ 521/88

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין עבירות סמים. המערער הואשם בתחילה בסחר בסמים ובהחזקת סמים מסוכנים, אך שופט בית המשפט המחוזי זיכה אותו מאישומים אלה. עם זאת, השופט הרשיע אותו בשתי עבירות נוספות - אי מניעת פשע וסיוע לאחר מעשה - בהתבסס על עובדות שהתגלו במהלך המשפט, שלא פורטו בכתב האישום. החלטה זו התקבלה מבלי להפנות את תשומת לב המערער או התביעה לאפשרות של הרשעה באישומים חלופיים אלה. בית המשפט העליון קבע כי אף שהשופט לא הדגיש במפורש את האישומים החלופיים האפשריים, העובדות סביב אישומים אלה נדונו והובהרו די הצורך במהלך המשפט. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי לא ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן מפני אישומים אלה, שכן יסודות מהותיים של העבירות – כגון כוונה וידיעה – לא נבחנו. לפיכך, בוטלו ההרשעות בגין אי מניעת פשע וסיוע וסיוע לאחר מעשה. התביעה הציעה כי ניתן יהיה להרשיע מחדש את המערער באישומים הראשוניים של החזקת סמים, אך בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי ממצאיו העובדתיים של שופט בית המשפט המחוזי מותירים אי ודאות רבה מדי לגבי מעורבותו של המערער מכדי להצדיק הרשעה בעבירות אלה. משכך, החליט בית המשפט העליון לזכות את המערער מכל אשמה, וגזר הדין המקורי בוטל. השופט ד' לוין נתן את פסק הדין, והשופטים א' ברק וש' ולנשטיין הסכימו עם ההחלטה.