ת"א 5944-08-07

תקציר

התביעה במקרה זה נסובה סביב חוזה לביצוע עבודות תחבורתיות בקטע מסוים של כביש חוצה ישראל. התובעות, ארגייל שירותי הובלה (1993) בע"מ וארגייל חפירות (1989) בע"מ, הן שתי חברות העוסקות בעסקי הובלה וחפירה. הנתבעים הינם חברות ויחידים המעורבים בסלילת כביש חוצה ישראל. הנתבעת הראשונה, דרך ארץ בנייה ופיתוח כבישים בע"מ, הייתה אחראית על ניהול הפרויקט מטעם הרשות הלאומית לדרכים. הנתבעת השנייה, דרך לדורות בע"מ, הוקמה על ידי מספר חברות בנייה לצורך ביצוע הפרויקט. הנתבעת השלישית, הנדסת תנועה ותשתיות בע"מ, הייתה אחת מחברות הבנייה שהשתתפו בפרויקט באמצעות חברת דרך לדורות. הנתבעת הרביעית הינה לידור בניה ותשתיות בע"מ, אשר שימשה כקבלן הראשי של הפרויקט. יתר הנתבעים הינם מעורבים בניהול ובתפעול החברות הנ"ל, לרבות דן רולידר, הבעלים של חברת רולידר בע"מ (הנתבעת החמישית), שהייתה מעורבת אף היא בפרויקט. התובעים טוענים כי התקשרו בחוזה עם חברת דרך השלום בע"מ - קודמתה של דרך לדורות - לביצוע עבודות הובלה בפרויקט. לטענת התובעים, דרך לדורות ושותפיה, בהם טראפיק ולידור, אחראים לשלם להם 10 מיליון שקל בגין העבודה שביצעו. לחילופין, טוענים התובעים כי אם בית המשפט לא מצא קשר חוזי בינם לבין דרך לדורות, אזי הנתבעים חייבים בתשלום סכום זה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכן דרך ארץ אחראית לגרימת הפרת חוזה בנזיקין. עוד טוענים התובעים כי דן רולידר התחייב אישית לתשלום כל הסכומים המגיעים להם. כתוצאה ממותו, עזבונו (הנתבע השמיני) אחראי לכאורה לחוב זה. הנתבעים מכחישים את קיומם של יחסים חוזיים כלשהם עם התובעים. לטענתם, לארגייל היה חוזה פרטי עם חברת רולידר לביצוע עבודות תחבורתיות במספר פרויקטים, בהם כביש חוצה ישראל. לטענת הנתבעים, לטענות התובעים נגד דרך לדורות, תעבורה ולידור אין כל בסיס בדין או בעובדה. עוד מכחישה דרך ארץ כל התנהלות נזיקית כלפי התובעים. בנוסף, טוענים הנתבעים כי דן רולידר מעולם לא ערבה אישית לתשלומים לתובעים. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר לזהות בעלי החוזה, מצא בית המשפט כי התובעים התקשרו בחוזה עם חברת רולידר בע"מ ולא עם דרך לדורות. המרכיבים המהותיים של חוזה - שיקול דעת וודאות - היו נוכחים במערכת היחסים שבין ארגייל לרולידר. התנהגות הצדדים, הן במהלך היחסים החוזיים והן לאחריהם, תמכה במסקנה זו. ארגייל ניהלה משא ומתן וחתמה על חוזה עם רולידר כישות עצמאית. התובעים היו מודעים לכך שרולידר אינו נציג של דרך לדורות ולא ידע על שותפות כלשהי. בית המשפט דחה גם את עילות התביעה החלופיות של התובעים. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא התעשרו על חשבון התובעים ולכן אינם חייבים על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. יתר על כן, דרך ארץ לא גרמה להפרת חוזה, שכן לא הייתה מחויבת לשלם לרולידר בהקדם, ותשלומיה לדרך לדורות לא היו הסיבה היחידה למצוקתה הכלכלית של רולידר. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה בתביעות הנזיקין של התובעים נגד דרך ארץ ולידור. לידור לא הציגה בפני התובעים מצגי שווא, והתנהלותה של דרך ארץ לא הייתה נזיקית. באשר לערבות האישית הנטענת של דן רולידר, קבע בית המשפט כי ראיות התובעים אינן מספיקות. עדותם בעניין זה לא נתמכה בשום ראיה אחרת, ומסמכים ואירועים בזמן אמת סתרו את טענותיהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובעים במלואה. יש לציין כי התובעים דרשו סכום העולה על זכאותם לגבי רכיבים מסוימים בתביעתם, דבר שבית המשפט ראה בו ניסיון לסחוט כספים במרמה. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להכריע בסוגיה זו והותיר אותה ליום אחר. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט, בסך 800,000 ₪, והוצאות משפט.