ת"א 23405-02-10

תקציר

התובע, שהיה בעל חלקת אדמה, טען כי הרשות העירונית הנתבעת דרשה ממנו שלא כדין תשלומים שונים לרבות ארנונה, היטל כביש והיטלי התקנת תאורה. לטענתו, חיובים אלה אילצו אותו למכור את הקרקע בהפסד עצום ולכן נגרמו לו נזקים כספיים. הנתבע טען כי התובע לא שילם את החיובים ולכן הטילו עיקול על חשבונו. בית המשפט בחן כל אחת מטענות התובע ומצא כי הבהרות הנתבעת בעניין היטל הכביש והארנונה היו סבירות וחוקיות. למרות שבית המשפט מצא כי הנתבעת מסרה לתובעת מידע שגוי בנוגע להתקנת התאורה והיטל המדרכה, מרווח הזמן הקצר בו נודע לתובע על הטעות והצדקת החיוב עצמו הביאו לכך שלא הייתה רשלנות מצד הנתבעת. מהראיות עולה כי התובע היה מודע לדרישות החוב אך לא פעל לביטול העיקול על חשבונו. עוד קבע בית המשפט כי מצוקתו הכלכלית של התובע נבעה מחוסר ניסיונו ומקצב הבנייה האיטי, ולעיקול לא הייתה כל השפעה על יכולתו להשכיר או למכור את הנכס. בית המשפט קבע כי טענות התובעת בדבר פיצוי בגין אילוץ למכור את הקרקע בהפסד ולשון הרע אינן מבוססות. ככלל, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.