בש"א 6747/97

תקציר

בהחלטת ערעור זו התייחס בית המשפט לערעורו של המערער בפני רשם בית המשפט העליון על דחיית בקשתו לפטור אותו ממסירת ערבות. המערער טען, כי על פי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, עניינו – ערעור שני על החלטת ועדת ערר – צריך להיות פטור מטבעו מהתחייבויות כספיות אלה. עוד טען, כי מאחר שהמשיבה בעניינו היא המדינה, ההצדקה לוויתור על שכר טרחה צריכה לחול גם על ערבויות, והדגיש כי הוא אינו אדם מוגבל באמצעים הכורע תחת נטל הוצאות המשפט. המערער גם מתח ביקורת על הסתמכות הרשם על הערכה אישית מיושנת, וטען כי מצבו הכלכלי הידרדר מאז הסקירה האחרונה. בנוסף, הוא הטיל ספק ביכולתו של הרשם להישאר חסר פניות בעניינו. עם זאת, ציין בית המשפט כי הרשם, א. אפעל-גבאי, שקל כראוי הן את פוטנציאל ההצלחה של הערעור והן את מצבו הכלכלי של המערער, והפחית את סכום הערבות מהמקובל. בית המשפט לא מצא כל טעות בשיקול דעתו של הרשם ודחה את טענת המערערת כי היגיון דומה צריך לחול הן על שכר טרחה והן על ערבות. לפיכך קיבל בית המשפט את שיקול דעתו של הרשם ודחה את הערעור, וסיים את ההליך ביום 27.11.97.