בש"פ 935/23

תקציר

בית המשפט בחן ודחה בסופו של דבר את ערעורו של נאשם בפלילים שהואשם באונס, תוך שהוא מסתמך על הדרישות הסטטוטוריות של סעיף 21 לחוק המעצרים, המחייב מעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים בהתקיים תנאים מסוימים. תנאים אלה כוללים את קיומן של עילות מעצר, ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לביצוע העבירה, והיעדר חלופות אפשריות למעצר. בעוד שהיה קונצנזוס לגבי שני התנאים הראשונים, ההתמקדות הייתה בשאלה האם חלופת מעצר יכולה להספיק. בית המשפט ציין כי אונס נושא חזקת מסוכנות, המחייבת נסיבות חריגות המצדיקות חלופות מעצר. הנטל להפריך חזקה זו מוטל על הנתבע, אשר בית המשפט מצא כי לא עמד בה במקרה זה. הערכתו השלילית של שירות המבחן את אופיו של המערער השפיעה עוד יותר על ההחלטה, שכן הם הטילו ספק בעמידתו בתנאים חלופיים אפשריים. בהתחשב באופי העבירות – פעולות ממושכות ומניפולטיביות המנצלות את נקודות התורפה של הקורבנות – קבע בית המשפט כי לא ניתן למתן את מסוכנותו של המערער באמצעות חלופות. למרות היעדר עבר פלילי קודם של הנאשם, לא היה בכך די כדי לסתור את חזקת המסוכנות. מקרים קודמים שצוינו על ידי המערער נמצאו בלתי רלוונטיים בשל נסיבות שונות. אשר על כן, בית המשפט מצא את דחיית הערעור ראויה, ואישר את המעצר לאור חומרת הטענות ופרטיהן.