עע"מ 3665/20

תקציר

במקרה דנן הוצגה סוגיה משפטית מורכבת, הנוגעת להתנהלות העירייה לצד חברה כלכלית נשלטת, ולסמכות העניינית הנוגעת למכרזים של תאגידים עירוניים. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ד' ברק-ארז, תמך בדחיית הערעור, בשונה מבית המשפט המחוזי בכך שהדגיש את ההבחנה בין טענות סף בדבר סמכות שיפוט לבין גופו של עניין. השאלה המרכזית הייתה האם שיתוף הפעולה בין העירייה לגעש מחייב הליך מכרזי. נבחנה החלטת העירייה לפנות במשותף עם געש לקבלת מענק של משרד הכלכלה ללא מכרז, ובסופו של דבר נקבע כי הדבר מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. פסק הדין בחן את יסודות השיהוי הסובייקטיבי והאובייקטיבי, תוך הכרה בכך שפעולותיה של המערערת היו סבירות בהינתן תקשורת לא ברורה בנוגע לפטורים ממכרזים. על אף שזיהה חובה לעירייה לגשת למכרז בשל זיקתה של החברה לחברה הכלכלית, סבר בית המשפט המחוזי כי לא אירעה כל הפרה שנויה במחלוקת, בפרט שלא התקיים הליך פטור ראוי. יתר על כן, פסק הדין הכיר בצורך בתקנות שיתייחסו באופן ברור לחובות המכרזים של תאגידים עירוניים וקרא לפעולה רגולטורית מתואמת בין משרדי הממשלה כדי להתאים את דיני המכרזים להנחיות הכלכליות. עם זאת, בשל שיהוי אובייקטיבי משמעותי ופעולות בתום לב של געש וגורמים אחרים המעורבים, נדחה הערעור מבלי לפסוק הוצאות. פסק הדין הדגיש את הצורך בציות משפטי גם כאשר מדובר בהשגת מטרות של אינטרס ציבורי וקרא לבחינה נוספת של הוראות משפטיות רלוונטיות לפתרון עמימות חקיקתית מתמשכת.