עב"ל 60937-09-17

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על זכותו של המוסד לביטוח לאומי לגבות דמי ביטוח לאומי ממערער ששילם גם דמי ביטוח לאומי באירלנד. השאלה המרכזית היא האם העיכוב של המכון בדרישת התשלום שולל את החוב או גורם לעיכוב פגום הגורם נזק. המערער טוען כי אמנת כפל המס עם אירלנד מונעת כפל תשלומים, ואיחור המוסד הביא לכך שהוא חייב בהם. עם זאת, השופטים קובעים כי טענת המערער אינה מחזיקה אחיזה שכן היא נשענת על הנחות שלא הוכחו. ראשית, אין אמנת ביטוח סוציאלי בין ישראל לאירלנד, אשר יכלה לתאם את חובות הביטוח הלאומי של המערערת בשתי המדינות. שנית, לא ניתן להחיל את אמנת כפל המס במקרה זה בשל עמימות וקיומן של אמנות ייעודיות בתחום הביטחון הסוציאלי. בנוסף, אופיים של דמי ביטוח לאומי כתשלומי חובה מבדיל אותם ממסים. לבסוף, מציינים השופטים כי המערערת לא טענה או הביאה ראיות מספקות לנזק קונקרטי שנבע מהשיהוי. הערעור מתקבל באופן חלקי, כלומר המכון יכול לגבות את החוב העיקרי אך לא קנסות וריביות שנצברו במהלך האיחור. כל צד יישא בעלויות שלו.