בש"א 167758/08

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2003 ונותר לכאורה עם נכות לצמיתות, הגיש תביעה לתגמולי ביטוח נגד המבטחת הנתבעת בשנת 2006, למעלה משלוש שנים לאחר התאונה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בנימוק שהיא אסורה על פי חוק, דבר שהתובע התנגד לו, בטענה כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, וכי הנתבע הודה בחלק מזכויותיו של התובע. השופטת פסקה לטובת הנתבעת, וציינה כי לא ניתן להוכיח את טענת התובעת כי הנתבע הטעה אותה, שכן קביעת המל"ל אינה מחייבת וסוכן הביטוח אינו מוסמך לאשר תביעות מטעם המבטחת. זאת ועוד, טענותיה של התובעת בדבר השיחות עם פקידי המבטחת לא הוזכרו בכתב תביעתה ולא היו מבוססות. השופטת דחתה גם את הטענה כי אי שליחת מכתב הדחייה מנעה מהנתבע להעלות טענת התיישנות, וכי תשלום תגמולי ביטוח לפי נספח אחר מהווה הודאה בזכות לקבלת תגמולים בגין נכות מתאונה. לפיכך, נעתר השופט לבקשת הנתבע ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע.