פ"א 50767-03-22

תקציר

הערעור נדחה לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות משום שהמערער לא עמד בדרישות החוק להארכת המועד האחרון לערעור על קנס מנהלי. החוק קובע כי ניתן לערער על קנס על ידי בקשת ביטולו או על ידי בחירה במשפט תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה. המערער לא פעל במסגרת זמן זו בשל נסיבות לכאורה שאינן בשליטתו שלא הוכחו. על אף היותו מיוצג על ידי עורך דין בשלב מוקדם, המערער לא הראה סיבה מוצדקת לשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה להארכה, ואף לא פעל מיד לאחר שהוסר לכאורה כל מכשול. יתר על כן, טען המערער כי אינו מבין את ההודעה בעברית, אך החוק מאפשר אמצעים כגון בקשת הבהרה או שמישהו יתרגם אותה. אף שטען כי ההודעה הייתה צריכה להיות גם בשפה הערבית, הדבר נחשב מיותר ללא חובה סטטוטורית, מה גם שלמערערת היו אפשרויות להבין את תוכנה. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר עיוות דין אפשרי בכך ששלל את חפותו לכאורה של המערער, ודרש יותר מסתם הכחשה ללא ראיות. הערעור הוסיף וערער על ההליך שקבע בית משפט קמא, וקבע כי היה מקום לקיים דיון, אך החוק אינו מחייב קיום דיון בעל-פה לצורך החלטות אלה. לא הובאו ראיות תומכות מטעם המערער, ואילו המשיב הביא ראיות מספיקות לכאורה לביצוע העבירה. כתוצאה מכך, לא הייתה סיבה להאמין כי ייגרם עיוות דין על ידי קיום הקנס, מה שהוביל לאישור מחדש של ההחלטה הראשונית, והעיכוב הזמני באכיפה הוסר.