רע"א 8092/02

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך כספי בין אלוני לתקווה שהגיע לבוררות. הבורר פסק תחילה לתקווה 180,000 דולר ואפשר לשני הצדדים לספק הערות בכתב. לאחר עיון בהערות אלה, אישר הבורר את פסק הבוררות המקורי, אך אלוני הורשתה להגיש הערות נוספות. לאחר מכן דחה הבורר את ההערות הנוספות הללו. לאחר מכן פנו הצדדים לבית המשפט המחוזי: תקווה ביקשה לאשר את פסק הבוררות ואלוני ביקשה לבטלו. רשם בית המשפט קבע תחילה כי בקשתה של אלוני לבטל את פסק הבוררות הוגשה במועד. לאחר מכן נדון התיק בפני שופט שהחליט כי הבקשה הוגשה באיחור. בקשתו של אלוני למתן רשות ערעור התקבלה, ובית המשפט העליון דן בבקשה כערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי יש לדון בבקשתה של אלוני לבטל את פסק הבוררות לגופה. בית המשפט מצא כי פסק הבורר אינו סופי שכן הוא מאפשר הערות נוספות ושינויים אפשריים, ולכן לוח הזמנים לערעורים החל לאחר ההחלטה השנייה. בית המשפט העליון קבע גם את ההבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק ביניים" כהגדרתו בחוק הבוררות, ואישר כי סופיות פסק הבוררות נקבעת באופן פרוצדורלי, כאשר הבורר הוא functus officio ואינו יכול לשנות את הפסק. משכך, ההחלטה השנייה נקבעה כבלתי סופית ולוח הזמנים לערעור החל מהחלטה זו. תקווה חויבה לשלם לאלוני הוצאות בסך 15 אלף שקל.