ע"א 4458/99

תקציר

הערעור, שהובא לפי חוק הנכות, מתייחס לשני מצבים רפואיים מהם סבלה המערערת, ללום עליזה, בעקבות שירותה הצבאי. התנאי הראשון מתייחס לסוכרת מסוג 2, שלטענת המערערת נגרמה עקב שירותה הצבאי. השני מתייחס לכאבי גב בעקבות תאונת דרכים במהלך שירותה. ועדת הערר קיבלה חלקית את הערר, וקבעה כי מחלת הסוכרת של עליזה הוחמרה עקב שירותה, בשיעור של 25%, אך דחתה את הטענה בדבר כאבי הגב. הוועדה מצאה כי הסוכרת לא נגרמה על ידי השירות אלא הוחמרה על ידי השירות וגם אז רק במידה מסוימת. קביעה זו התבססה על חוות דעת של מומחים רפואיים ועל דו"ח ועדת הסוכרת, שהוועדה העדיפה על פני הראיות הרפואיות של המערער. באשר לכאבי הגב, העדיפה הוועדה את חוות דעתו של ד"ר וולפין על פני זו של ד"ר גורדון, והגיעה למסקנה כי לא ניתן לייחס את נכותה של המערערת כתוצאה מתאונת הדרכים לשירותה. המערערת ערערה לבית המשפט המחוזי וטענה כי הוועדה שגתה בקביעתה בעניין מחלת הסוכרת, וכי היה מקום לראות בה סיבה ולא החמרה בשירותה. עוד טענה כי הוועדה הייתה צריכה להעדיף את חוות דעתו של ד"ר גורדון על פני זו של ד"ר וולפין בנוגע לכאבי הגב שלה. בית המשפט המחוזי הדגיש את ההיקף המצומצם של הערעורים לפי חוק הנכות, המתייחס לסוגיות משפטיות בלבד. לפיכך, לא ניתן לערער על קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, המבוססות על העדפת חוות דעת רפואית אחת על פני אחרת. בית המשפט לא מצא טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולכן דחה את הערעור בעניין מחלת הסוכרת. בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את הקשר הסיבתי הנדרש בין שירותה לבין התפרצות מחלת הסוכרת. באשר לכאבי הגב, בית המשפט גם לא מצא טעות משפטית בהעדפתה של הוועדה את חוות דעתו של ד"ר וולפין, ולכן דחה גם חלק זה של הערעור. השופט גינת הגיע למסקנה כי למרות האפשרות להכיר בקשר בין לחץ נפשי חריף או אירועים חריגים במהלך השירות לבין התפרצות מחלת הסוכרת בחלק מהמקרים, המקרה הנוכחי אינו כרוך בנסיבות כאלה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.