ת"א 3115-12-12

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד הנתבעת, מועצה דתית האחראית על ניהול בית עלמין, בגין אי איתור קברי ילדיהם הפעוטים של התובעים שנקברו במקום. המועצה הדתית טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, וכי אי ביקורם של התובעים בקברים לאורך השנים הוכיח כי לא היו במצוקה. עם זאת, פסק הדין דוחה טענות אלה וקובע כי זכות האבל שייכת לכל אדם ופרט ואינה יכולה לשמש הצדקה להימנעותה של המועצה מניהול רישומים מדויקים. זאת ועוד, טענת המועצה כי הקברים אותרו לא הוכחה, וסתירות התגלו בעדויות עדיהם. הראיות הכתובות שהציגו התובעים, לרבות מכתבי המועצה המודים בחוסר יכולתם לאתר את הקברים, קיבלו משנה תוקף מאשר עדויותיהם בעל פה של עדי הנתבעים. לפיכך, פסק הדין פוסק לטובת התובעים ופוסק להם פיצויים בסך 200,000 ₪, לצד שכר טרחה והוצאות נוספות. מכיוון שהקברים לא נמצאו, הקצאת חלקות הקברים והמצבות אינה נחשבת. המועצה הדתית מחויבת לשלם סכומים אלה בתוך 30 יום, או לשאת בחיובים נוספים כנדרש בחוק.