ת"א 26951-01-11

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין חברה לבין עובדתה לשעבר, ארבל, בנוגע לזיוף לכאורה במרמה של נתוני בדיקה למכשיר רפואי על ידי העובד. שאלת המפתח היא לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בנושא: בית הדין האזרחי או בית הדין לעבודה. העובד פעל לדחות את תביעת החברה או להעבירה, לבית הדין לעבודה. קביעתו של השופט היא כי לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתיק. זאת, משום שהטענה נובעת בעיקרה מיחסי עובד-מעביד, על אף היותם מעוגנים במעשים פליליים או נזיקיים. השופט מגיע למסקנה זו לאחר שבחן את כתבי הטענות וקבע כי טענת המרמה של החברה היא מרכזית בתיק. כמו כן, מדובר בשתי תביעות - האחת שהגישה החברה בבית המשפט האזרחי והשנייה על ידי ארבל בבית הדין לעבודה - ושתיהן עוסקות באותו נושא של תרמית המיוחסת לארבל. לפיכך, יהיה זה בלתי מעשי ולא יעיל ששתי ערכאות שונות יחקרו את אותו עניין עובדתי בו זמנית. השופט מחליט להמתין להחלטת בית הדין לעבודה בבקשת החברה לעכב את ההליכים. פסק הדין דוחה אפוא את בקשתה של ארבל לדחייה על הסף וקובע כי יש לעכב את התביעה בבית הדין האזרחי עד לקבלת החלטה בבית הדין לעבודה. עלויות הבקשה ייקבעו בסוף ההליך.