ע"א 116/09

תקציר

המערער, עו"ד במקצועו, ערער על פסק דין נגדו בגין רשלנות בייצוג המשיב בתובענה שהוגשה לבית הדין לעבודה. המערער ערער על מרבית פסקי דינו של בית משפט קמא, אך ערכאת הערעור התמקדה בשתי טענות מרכזיות. ראשית, טען המערער כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי טענתו בדבר היעדר דירוג ראוי של הלקוח משוללת כל יסוד. בית הדין לערעורים הסכים עם המערערת כי יש מקום לטענה זו, כפי שעולה מהודעה שהוגשה לבית הדין לעבודה ובתצהיר הלקוח, וכי קביעת הרשלנות של בית משפט קמא התבססה על רישום חלקי. שנית, המערער ערער על קביעתו של בית משפט קמא לפיה לא הגיש במועד בקשה לביטול הוצאות בית המשפט. ערכאת הערעור מצאה כי המערער אכן הגיש בקשה כזו, אך הימנעותו הראשונית מקיום החלטת בית המשפט מהווה רשלנות. עם זאת, בית הדין החליט כי מאחר שהמערערת הגישה וטיפלה בתחילה בתביעה לבית הדין לעבודה, ובהתחשב בכך שהמשיבה קיבלה בסופו של דבר חלק מהזכויות הנתבעות, לא יהיה זה צודק לחייב את המערערת להשיב את מלוא סכום שכר הטרחה ששילם המשיב. תחת זאת, קבע ערכאת הערעור כי על המערערת להשיב רק מחצית משכר הטרחה, בסך כולל של 9,483 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. יתר פסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו. בנוסף, חויב המשיב לפצות את המערערת בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.