בש"א 1005/06

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעת לשון הרע שהגישה התובעת, שהיא אמה לשעבר של גרושתו של המשיב, בדרישה לפיצויים בסך 20,000 ₪. לאחר שהנתבע לא הגיש הגנה, ניתן פסק דין לטובת התובע. עם זאת, פסק הדין בוטל מאוחר יותר לבקשת הנתבעת. לאחר מכן ביקש התובע למחוק את התביעה, בנימוק של שיפור היחסים בין הצדדים. הנתבעת, לעומת זאת, ביקשה לדחות את התביעה, אך תבעה הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין, תוך ציון ההוצאות הכרוכות בשכירת עורך דין והגשת בקשה לביטול פסק הדין. בעוד התובעת ביקשה תחילה למחוק את התביעה, בהמשך ביקשה לדחותה. השופטת ציינה בפסק דינה כי דחיית התביעה היא לטובת שני הצדדים, במיוחד בהתחשב בקשר המשפחתי ובהיסטוריה הקודמת של חיכוכים וסכסוכים. החלטה זו הושפעה גם מהודאתם של התובעים בשיפור היחסים ומרצונם להימנע מהליכים משפטיים נוספים. השופט קבע כי יש לדחות את התביעה. כמו כן, בהתחשב בנסיבות, חויב התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 1,000 ₪, בהנחה שהתובע פתח בהליך המשפטי. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. השופטת הדגישה כי צו ההוצאות היה נחוץ כדי להרתיע את התובע מלנקוט בהליכים משפטיים קלי דעת, במיוחד נוכח אי החוקיות בהגשת התובע. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וסימנה את סיום התיק.