עמ"נ 139/07

תקציר

הערעור מתייחס לשתי שאלות מרכזיות: האחת, האם המערער הוא הבעלים של חדר אוכל הממוקם בתוך סמינר אפעל ברמת אפעל, ושנית, האם הערר לוועדת הערר לארנונה הוגש במועד. המערערים טוענים כי הם אינם הבעלים של הנכס, טענה שנדחתה על ידי המשיב. עוד טוען המשיב כי הערעור הוגש מעבר למועד האחרון ועל כן דינו להידחות. השופט פותח בתיאור הרקע והאירועים המרכזיים שהובילו לערעור, לרבות הסכם הניהול בין נאות תל אביב למערערת, וההיסטוריה של תשלומי הארנונה וההשגות הקשורות לחדר האוכל. לאחר מכן מתעמק השופט בטענות הצדדים, כאשר המערער טוען כי אין לראות בהם כבעלים של הנכס, בעוד המשיב מקיים את החלטת ועדת הערר הן מטעמים מהותיים והן מטעמים פרוצדורליים. הדיון נסוב סביב פרשנות חוק הרשויות המקומיות והפסיקה בעניין בעלות על נכסים ועיתוי הגשת הערעורים. השופט מצדד במערער ומדגיש גישה רחבה ולא פורמליסטית להבטחת שלטון החוק. מסקנה היא כי זכותה של המערערת להעלות את טענת החזקה בהליך זה וכי יש לבחון את החלטת ועדת הערר בעניין הבעלות מטעמים ענייניים. במישור המהותי, השופטת בוחנת את טיב זיקתה של המערערת לנכס על בסיס ההסכם עם נאות תל אביב, ומוצאת כי המערערת היא בעלת מלאכה המספקת שירותי קייטרינג ואין לה את הקשר הקרוב ביותר לנכס. השופט קובע כי ועדת הערר שגתה בקובעה כי המערער הוא בעל חדר האוכל, שכן מרבית הקשרים המהותיים שייכים לנאות תל אביב. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כאשר השופט קובע כי המערער אינו המחזיק בנכס. המשיב חויב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, ואין בהחלטה כדי להשפיע על חיובי ארנונה שמועד פירעונם חלף. פסק הדין הוא לטובת המערערת, והמשיב מופנה לקיים את פסק הדין.