סע"ש 22182-06-18

תקציר

התובע, שוטר במקצועו, תבע את מעסיקו, הנתבע, לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מהטרדה שהובילה לפרישתו המוקדמת. התובע טען כי התנהלות הנתבעת כלפיו, לרבות הגשת כתב דין נגדו וסירוב לברר את תלונותיו, היוותה התנכלות ואילצה אותו לפרוש מוקדם. הוא טען כי ההטרדה נבעה מיחסיו הקרובים עם קצין אחר, קורמן, והמתיחות בין קורמן למפקח ארוסי. הנתבעת טענה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה, שצריכה להידון בבית משפט לעניינים מנהליים, וכי פרישתו של התובע לא נבעה מהטרדה. בית הדין פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התביעה חורגת מסמכותו של בית הדין לעבודה. בית המשפט קבע כי טענת התובעת נוגעת להחלטה בדבר העברת שוטר, שאינה בסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה לפי סעיף 93א לפקודת המשטרה. כמו כן, בית המשפט מצא כי פרישתו המוקדמת של התובעת לא נבעה מהטרדה. נראה כי התובע קיבל החלטות מושכלות לגבי הקריירה שלו, לרבות החלטת הפרישה, מסיבות כלכליות ואובייקטיביות. סדר האירועים הכרונולוגי לא תמך בטענת התובע כי ההטרדות הובילו לפרישתו, מה גם שמרבית אירועי ההטרדה הנטענים התרחשו זמן רב לפני פרישתו. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות להטרדה. אמנם נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת, לרבות הגשת כתב דין נגד התובע שבוטל מאוחר יותר, אך פעולות אלה לא נבעו מכוונה להטריד את התובע. בית המשפט ציין כי טענותיו של התובע בדבר הטרדה לא נלקחו ברצינות, והוא מסר גרסאות סותרות לאירועים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לתובע נגרם עוגמת נפש עקב התנהלותו של הנתבע, ובפרט הטרחה שבשליחתו הלוך ושוב בין מחלקות שונות במשך קרוב לשלוש שנים, ופסק לו פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.