ת"א 4587/06

תקציר

בפסק דין זה נפתרת מחלוקת על ערכו של רכב שניזוק מברד. השמאי שמונה על ידי התובע והשמאי שמונה על ידי הנתבע סיפקו הערכות שונות לגבי ירידת ערך הרכב עקב נזקי ברד, והתיקונים הנדרשים לאחר מכן. שמאי התובעת, מר ויקטור עידן, העריך ירידת ערך של 31% ועלות התיקונים ב-22,329 ₪ כולל מע"מ. בתוך כך, השמאי מטעם הנתבעת, מר נחום אלפר, העריך ירידת ערך נמוכה בהרבה של 12% בלבד, ואת עלות התיקונים ב-13,846.4 ₪ לא כולל מע"מ. מר עידן ערך בדיקה יסודית יותר וסיפק נימוקים משכנעים להערכותיו, בעוד שבדיקתו של מר אלפר הייתה שטחית והערכותיו לא היו מציאותיות. נקודת המחלוקת העיקרית בין השמאים הייתה גישתם לכללי ועדת ששון להערכת ירידת ערך רכב. מר אלפר הסתמך על כללים אלה, ואילו מר עידן סבר כי הם אינם מספקים ואינם משקפים את ירידת ערך המכירה בפועל של הרכב. בית המשפט הסכים עם עמדתו של מר עידן, שכן כללי ועדת ששון אינם מחייבים ואינם מייצגים נאמנה את ירידת הערך שקונה היה שוקל בעת רכישת רכב שניזוק. התובעת דרשה מהנתבעת סך של 38,989 ₪, אשר היוו את ההפרש בין הערכות שני השמאים. בהתחשב בטענות ובראיות שהוצגו, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבעת לשלם 32,389 ₪, הכוללים את עלות התיקונים, ירידת הערך והוצאות נוספות, כולן צמודות למועד אירוע הנזק: 29.10.04. סכום זה צבר גם ריבית עד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין.