ו"ע 5031/02

תקציר

המערער, אריה גולובניץ, היה הבעלים של חלק משתי חלקות קרקע בירושלים שהופקעו בחלקן על ידי העירייה לצורך עבודות ציבוריות. גולובניץ הגיע בשנת 1998 להסכם פשרה עם העירייה, לפיו יעביר את זכויותיו בקרקע לעירייה ויקבל פיצוי של כ-32 מיליון שקל. גולובניץ הכריז תחילה על העסקה כהפקעה למשיב, מינהל מס שבח. אולם, לאחר שגולובניץ לא גילה את כל המסמכים הנדרשים והתגלו עובדות נוספות, תיקנה המשיבה את השומה וסיווגה מחדש את העסקה כמכירה מרצון. גולובניץ התנגד וערער פעמיים על החלטת המשיב, בטענה כי המשיבה אינה מוסמכת לתקן את השומה וכי יש לראות בעסקה הפקעה. המחלוקת העיקרית הייתה האם עומדת למשיבה הזכות לשנות את סיווג העסקה ואם הפיצוי ששילמה העירייה הוא בגין הפקעה או מכירה. הוועדה קבעה כי למשיבה סמכות לתקן את השומה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי מהות העסקה היא מכירה מרצון. נמצא כי לעירייה לא הייתה סמכות חוקית להפקיע את אדמתו של גולובניץ טרם אישור תכנית ההפקעה וכי ההסכם בין גולובניץ לעירייה נבע מנסיבותיה הלחוצות של האחרונה ולא מהפקעה. יתר על כן, ההוראות שניתנו לשמאי שהעריך את שווי הקרקע הצביעו על מכירה ולא על הפקעה, והפיצויים ששולמו לא דמו לפיצויי הפקעה. לפיכך נדחו הערעורים, וגולובניץ חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינה של המשיבה.