ע"א 7469/03

תקציר

בתיק משפטי בו היה מעורב המשיב, יליד 1958 עם שיתוק מוחין ספסטי, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים שערי צדק התרשל בכך שלא ניהל כראוי את הטיפול במשיב לאחר הניתוח, דבר שהביא לניתוח החלפת מפרק ירך כושל ולריתוק לכיסא גלגלים. בית המשפט הטיל על בית החולים אחריות, וקבע כי הם הפרו את חובת הזהירות בכך שלא קיבעו כראוי את רגלו של המשיב לאחר הניתוח. בהתבסס על חוות דעת מומחה מהימנה, קבע בית המשפט כי לו היה ההליך מבוצע בשקידה ראויה, סביר להניח שהמשיב היה חוזר לכושר הניידות הקודם שלו, שרק לאחרונה הידרדר. באשר לנזקים, בית המשפט סירב להחיל את דוקטרינת "אובדן סיכויי ההחלמה", בקובעו כי הרשלנות הפחיתה באופן משמעותי את ההסתברות לתוצאה מוצלחת, בהתחשב בסבירות הגבוהה להחלמה משביעת רצון לאחר הניתוח. בית המשפט העריך ראשי נזק שונים, ופסק למשיב 600,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ופיצוי נוסף בגין צרכי ניידות וסיוע, תוך הדגשת היעדר תמיכה ראייתית מספקת משני הצדדים. הפיצוי הסופי הסתכם ב-2,448,397 ש"ח לאחר ניכויים. שני הצדדים ערערו על סכומי הפיצויים, אך פסק הדין נותר על כנו מאחר שבית המשפט מצא את ההחלטות סבירות, הנתמכות בראיות זמינות ובעדויות מומחים. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת ההוכחה הסטטיסטית במקרה זה בשל ראיות ברורות לרשלנות, והוסיף וקבע כי הצלחת הניתוח הייתה מחזירה את מצבו התפקודי הקודם של המשיב. הערעור והערעור שכנגד נדחו ללא צו הוצאות, ובכך חיזקו את עמדת בית המשפט בדבר פיצוי על ההזדמנות האבודה לחזור לבריאות טובה יותר.