בר"ע 22955-07-14

תקציר

במקרה זה דן בית הדין בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שאישר את החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתביעת פגיעה בעבודה. פציעתו של המבקש הוכרה כאירוע הקשור לעבודה שהחמיר את מחלת הסכיזופרניה הקיימת שלו, אותה ייחסה הוועדה הרפואית לעררים בעיקר לגורמים תורשתיים וסביבתיים. הוועדה העריכה נכות זמנית של 10% בעקבות האירוע, והפחיתה אותה ל-0% לאחר מכן, בטענה שהאירוע רק החמיר זמנית את המצב מבלי לגרום לנכות המתמשכת. המבקש חלק על החלטה זו, וטען לאחוזי נכות גבוהים יותר עקב האירוע, מה גם שנקבעה לו נכות כללית בשיעור של 50%. בית המשפט בחן האם הוועדה שגתה בכך שלא הכינה "חשבון עובר ושב" כנדרש, דבר שעלול להוביל לקביעת נכות שגויה. למרות שהמבקש ביקש בדיקה חוזרת על ידי הרכב אחר, בית המשפט החליט להחזיר את התיק לוועדה המקורית להשלמת ההערכה שלה עם "חשבון עובר ושב". בית הדין אישר כי האירוע אמנם החמיר את מצבו של המבקש, אך הסיבה העיקרית אינה קשורה לפגיעה בעבודה. יתר על כן, פסיקה בתיקי נכות כללית אינה מחייבת הערכות נפגעי עבודה, וועדות רפואיות אינן נדרשות לאמץ חוות דעת רפואיות חיצוניות, כמו זו של ד"ר מץ, אם הן מבוססות על ממצאים שונים. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, וחייב את הוועדה המקורית להעריך מחדש את הנכות מבלי להחליף את הפאנל שלה, ולא נפסקו הוצאות בשל הסכמתו המוקדמת של המשיב להחלטה.