ה"פ 6593/08

תקציר

המקרה נסוב סביב סכסוך בין עירייה לעמותה דתית בנוגע לבעלות על נכס המארח בית ספר דתי. שני הצדדים חתמו על הסכם בשנת 1965 שקבע כי האגודה תעביר את זכויות החכירה של הנכס לעירייה. בתמורה, העירייה תשתמש בקרקע אך ורק למטרות החינוך הדתי של העמותה, תבנה מבנים נוספים לבית הספר ותאפשר לעמותה לנהל את בית הספר באופן עצמאי. נקודת המחלוקת הקריטית היא האם העירייה עמדה בהבטחתה לבנות שתי כיתות לימוד נוספות בתוך שנה מחתימת ההסכם. השופט פותח באישור תוקפו של ההסכם ודוחה את טענת העמותה כי הוא לא נחתם. הם קובעים כי שני הצדדים היו מחויבים בהסכם עד לביטולו, וההתחייבויות שפורטו בו לא היו קשורות זו בזו, כלומר אי ביצוע חלקה של העמותה לא פטר את העירייה ממילוי התחייבויותיה. ליבת המחלוקת נסובה סביב השאלה האם העירייה בנתה את שתי הכיתות הנוספות כפי שנקבע בהסכם. השופט מציין כי אף שאף אחד מעדי העירייה לא יכול היה לאשר זאת בידיעה ממקור ראשון, גם עדי העמותה היו חסרי אמינות בשל מעורבותם המוגבלת בתקופה הרלוונטית. עם זאת, ראיות אחרות, כולל פרוטוקולים של ישיבות משנת 1968, הצביעו על כך שהעמותה הייתה מרוצה מקיום ההסכם על ידי העירייה, גם ללא בניית הכיתות. השופט בוחן את הראיות הקיימות, לרבות תכניות בנייה, רישומי תחזוקה ועדויות עדים. מסקנתם היא כי אכן נוספו כיתות לימוד נוספות בתוך המבנה, גם אם לא באופן שתוכנן במקור. האגודה לא ראתה בכך הפרת חוזה והמשיכה להסתמך על העירייה לתחזוקתה ולצרכיה האחרים. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת העירייה, וקובע כי היא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם. עוד הם מציינים כי האגודה מעולם לא ביטלה את ההסכם למרות שהייתה לה הזכות לעשות זאת והמשיכה להכיר בו שנים לאחר מכן. בנוסף, השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות או הוצאות משפט למי מהצדדים בשל התנהלות רשלנית של העירייה בעיכוב רישום הזכויות בנכס במשך שנים רבות. פסק הדין מדגיש כי האגודה שומרת לעצמה את הזכות לנהל את הנכס על פי ההסכם משנת 1965.