רע"א 61/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על החלטת ועדת הערר בדבר תשלום קצבאות לניצול רדיפות נאצי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. המבקש, שהיה נתון בעוצר חלקי במהלך מלחמת העולם השנייה, הגיש במקור בקשה להטבות בשנת 1999 אך נדחה. היא הגישה בקשה מחודשת בשנת 2008 והצליחה להביא לביטול ההחלטה, אולם ההטבות אושרו רק מאוקטובר 2005 ואילך. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את נסיבותיו הספציפיות של המקרה, החליט שלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטים הסכימו כי יש לשלם את תגמולי המבקש החל מאוקטובר 2005, שכן הדבר מאזן בין האינטרס של הנרדפים לקבל פיצויים לבין האינטרס שלא להעמיס על משאבי המדינה. הם גם לקחו בחשבון את האיחור של המבקשת בחידוש בקשתה, שהביא לכך שהיא סווגה בקטגוריה אחרת עם מועד התחלה מאוחר יותר להטבות. פסק הדין דוחה אפוא את הערעור ללא צו להוצאות ומקיים את ההחלטה לתשלום תגמולים מיום 1.10.2005.