ת"א 41096-10-14

תקציר

התובעים תבעו את הנתבעים לפיצוי כספי בגין עסקת נדל"ן שבוצעה לפני למעלה משני עשורים, בטענה כי הנתבעים הציגו מצג שווא לגבי גודל הנכס שנרכש. הנתבעים טענו כי התביעה חסומה בזמן על פי חוק ההתיישנות. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי התובעים ידעו או היו צריכים לדעת על הפער בגודל הנכס זמן רב לפני שהגישו את התביעה. הראיות הראו כי לתובעים היו מספר הזדמנויות לגלות את גודלו האמיתי של הנכס אך לא נקטו פעולה. בנוסף, בית המשפט לא מצא תרמית או התנהגות בלתי הולמת מצד הנתבעים שיש בה כדי להצדיק את השעיית תקופת ההתיישנות. גם טענת התובעים כי הנתבעים הודו בקיומה של זכותם בכתב נדחתה, שכן ההתכתבויות בין הצדדים לא היוו הודאה בחבות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.