ע"פ 9047-03-12

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטה לאשפז בכפייה את המערער, שאובחן כחולה סכיזופרניה, בבית החולים לחולי נפש מזרע. הטענות העיקריות שהעלה המערער הן כי ההחלטה פגעה בזכויותיו שכן התקבלה ללא שימוע, וכי היא אינה מידתית ביחס לעבירות המיוחסות לו. המשיב, לעומת זאת, מצדיק את ההחלטה על יסוד מצבו הנפשי של המערער. השופטים התלבטו בשאלה האם היעדר השימוע מהווה פגם יסודי, והאם צו האשפוז אינו מידתי ביחס לתקופת המאסר הצפויה אם המערער בריא. כן דנו השניים במסוכנותו הציבורית של המערער, נוכח עברו הפלילי. בסופו של דבר נדחה הערעור. השופט ש' ברלינר קיבל חלקית את הערעור, קבע כי הצו אינו מידתי וטען כי היה מקום להוציא צו אשפוז אזרחי. סגן הנשיא י' גריל חלק על כך, תוך שהוא מדגיש את מצבו הנפשי הקשה של המערער ואת הסכנה שהוא מהווה לציבור, והגיע למסקנה כי לא סביר ששימוע היה משנה את התוצאה. השופט א' טובי חלק על כך, וקבע כי הדיון כולו היה תיאורטי שכן המערער כבר נפטר, מה שמייתר את הערעור.