ת"א 1127/97

תקציר

השופט מצא כי יש לדחות את תביעת התובע לאלתר בשל התיישנות. התביעה, שהוגשה בשנת 1997, התייחסה להסכם שותפות בעל פה לכאורה שנעשה בשנת 1985 שאסר על הנתבעים לרכוש קרקע באופן עצמאי. השופטת קבעה כי עילת התביעה קמה לא יאוחר משנת 1990, עת נודע לתובע על רכישות הנתבעים, וכי התביעה שהוגשה שבע שנים לאחר מכן הייתה מחוץ לתקופת ההתיישנות. גם אם התביעה לא הייתה נדחית על פי חוק, השופט קבע כי היא עדיין תידחה לגופה. עדותו של התובע – הראיה היחידה שהוצגה להסכם השותפות – נמצאה מפותלת, בלתי אמינה ובלתי אמינה. השופטת ציינה כי התובע לא הציג כל ראיה מלבד עדותו שלו, לרבות אי זימונו של עד מפתח, וכי גרסאות הנתבעים לאירועים היו עקביות ובלתי מתפשרות, גם בחקירה נגדית קפדנית. עוד מצאה השופטת כי מעשיו של התובע עצמו – כגון ביצוע עסקאות מקרקעין משלו והיעדר הסכם שותפות כתוב – סותרים את טענותיו. ככלל, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח את קיומו של הסכם השותפות. מטעמים אלה דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.