ב"ל 43317-02-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תובע שעבד בחברת החשמל וסבל מחבלות בידיו ובמרפקיו במהלך עבודתו. התובע טען כי פציעותיו נגרמו באמצעות מיקרוטראומה, שהיא סדרה של תנועות קטנות, חוזרות ונשנות ומצטברות שגרמו לנזק בלתי ניתן לגילוי לאורך זמן. הנתבע, לעומת זאת, טען כי עבודתו של התובע לא כללה תנועות חוזרות ונשנות וכי מידת הרטט בעבודתו הייתה מינורית. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, מצא בית המשפט כי התובע אכן סבל מאינספור פציעות קלות כתוצאה מעבודתו. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי פתח וסגר כ-25 שסתומים קטנים ו-13 שסתומים גדולים במשמרת ממוצעת, דבר שהצריך תנועות סיבוב וכיפוף. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שהתובע נחשף לרטט במהלך עבודתו. בית המשפט התחשב גם בעדותו של התובע בנוגע לשימוש בפטיש לום ופטיש במשקל חמישה קילוגרם, אותם הפעיל אחת לשבועיים למשך עשר עד רבע שעה. בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי הוא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בכך שהוכיח שורה של אירועים קטנים המהווים מיקרוטראומה. בעקבות זאת החליט בית הדין למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעותיו. פסק הדין קובע תקדים לפיו ניתן לקבוע תנועות חוזרות המובילות למיקרוטראומה גם אם התנועות אינן זהות אלא "זהות במהותן", ותדירותן אינה חייבת להיות קבועה. עם זאת, כל מקרה יישפט לגופו ונסיבותיו הספציפיות.