ע"פ 4818/16

תקציר

המערער הורשע בהתעללות מינית באחיינו בן החמש וערער על גזר הדין ועל גזר הדין. ההרשעה התבססה על שתי ראיות עיקריות: הודאתו של המערער במשטרה ועדותה של המתלוננת בפני חוקר הילדים. ערכאת הערעור דחתה את הערעור על ההרשעה, ומצאה כי די בראיות כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא בדבר מהימנות הראיות וקבע כי ההודאה היא הודאת אמת, שניתנה מרצון ומתוך הבנה מלאה של השלכותיה. כמו כן, עדותה של המתלוננת נמצאה אמינה ונתמכה בראיות נוספות. גם המבחן החיצוני להודאה התקיים, שכן עדותה של המתלוננת שימשה תוספת ראייתית מספקת. באשר לעונש, קיבל בית המשפט את הערעור בחלקו והפחית את תקופת המאסר משש לחמש שנים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, באופיו הבודד של האירוע ובזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. ההחלטה התקבלה תוך התחשבות מעמיקה בחומרתן של עבירות המין בקטינים.