ת"א 34250-11-17

תקציר

המקרה סובב סביב מבוטח ביטוח חיים שלא חשף את ההיסטוריה הרפואית שלו במדויק, בפרט בנוגע לסוכרת ולחץ דם גבוה. לטענת חברת הביטוח, תשובות המבוטח היו חלקיות ולא כנות, תוך הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט בחן האם המבוטח הסתיר ביודעין מידע מהותי בכוונת מרמה, שיש בו כדי לבטל את הפוליסה לפי סעיף 7(ג). השופט מצא כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה בגין כוונת מרמה. הם לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי המבוטח הבין את השאלות שהוצגו בפניו ואת השלכותיהן, במיוחד נוכח אופייה החפוז של שיחת הטלפון בה הונפקה הפוליסה. מחדלי החברה במהלך כריתת החוזה, לרבות אי הסברת משמעות השאלות, גרמו לכך שהמבוטח לא יכול היה להיות מודע למהותיות המידע המבוקש. בנוסף, החברה לא הוכיחה כי המידע שלא נחשף גרם לאירוע הביטוחי (מות המבוטח). הדו"חות הרפואיים הצביעו על כך שסיבת המוות לא הייתה קשורה לתנאים שהוסתרו. עוד ציינה השופטת כי חברת הביטוח לא פעלה באופן מיידי לביטול הפוליסה בתוך שלוש שנים, כנדרש בסעיף 43 לחוק, ובכך שללה עוד יותר את טענתם לכוונת מרמה. בעקבות זאת חויבה חברת הביטוח בתשלום תגמולי הפוליסה, והתביעה אושרה. החברה חויבה לשלם לתובע את שכר טרחתו והוצאותיו. התביעה העיקרית התקבלה, והתביעה שכנגד נדחתה.