בג"צ 3450/06

תקציר

העותרים, שנשפטו והורשעו בעבירות טרור בבתי המשפט הצבאיים באזור, ערערו על גזר דינם בנימוק של פער מהעונש שנקבע בבתי המשפט בישראל. בתי המשפט הצבאיים גזרו עליהם מאסר עולם, ואילו על שותף שנשפט בישראל נגזרו עונשים מופחתים של 22 שנים. בג"ץ, בפסק דין שאישר מחדש את היקף התערבותו המצומצם בהחלטות בתי המשפט הצבאיים, קבע כי ככלל לא יתערב במקרים של ענישה שונה בין בתי המשפט הצבאיים האזוריים לבין בתי המשפט הישראליים, כל עוד בתי המשפט הצבאיים פועלים בגבולות החוק. בית המשפט מצא כי בתי המשפט הצבאיים היו מודעים לפער בענישה והצדיקו את עונשי מאסר העולם בנימוקים של הרתעה, גמול וביטחון הציבור. זאת ועוד, טענותיהם הנוספות של העותרים הנוגעות להרשעתם לא היוו עילה להתערבות. השופט א' רובינשטיין הסכים והדגיש את אחריותם המוסרית של עורכי דין בפיגועי טרור ואת הצורך בהחמרת הענישה. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה, ללא צו להוצאות, בהחלטה המיישמת את התקדים שנקבע בעניין חרוב.