עמ"נ 15748-11-20

תקציר

החלטת בית המשפט נוגעת לבקשה לסעד זמני מצו הרחקה שהוצא נגד אזרח נפאל. כדי להצליח, על המבקש להוכיח הן סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן הטייה במאזן הנוחות לטובתו – כלומר, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ללא הסעד. בית המשפט מכיר בהם כשיקולים העיקריים, אך מציין גם כי לשיקולים האחרונים משקל רב יותר. באשר לסיכויי הצלחת הערעור, ביקש המבקש מקלט מדיני בהתבסס על אירוע משנת 2001 (או 2006) לערך של מטען חבלה מאולתר ומעורבותו עם מורדים מאואיסטים. עם זאת, בית המשפט מוצא את גרסתו בלתי עקבית ומהימנותו מוטלת בספק, מה שמוריד את הסיכוי להצלחת הערעור. כמו כן, משפחתו של המבקש מתגוררת בבטחה בנפאל, ודרכונו חודש ללא בעיה בשגרירות נפאל בישראל, דבר המערער את חששו הנטען לחזור. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט קובע כי הנזק הפוטנציאלי כתוצאה מהגירוש אינו בלתי הפיך, שכן המבקש יוכל לחזור לישראל אם ערעורו יתקבל. גם תקדימים תומכים בדעה זו, כולל בתקופת הקורונה. חוסר המצוקה המופגנת של המבקש במולדתו, יחד עם האפשרות לעבור להודו - שם התגורר בעבר - מחלישים עוד יותר את עניינו. בית המשפט מגיע למסקנה כי סעד זמני אינו מוצדק, מבטל את הוראת השעה וקובע מועד עזיבה. על המבקש להודיע לבית המשפט אם ברצונו להמשיך את הערעור בעודו מחוץ לישראל; אחרת, הערעור יידחה. ההחלטה מתקבלת ללא עלויות, והערבות של המבקש תוחזר אם יעזוב את הארץ עד למועד הנקוב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ונחתם בהתאם.