פש"ר 15218-03-10

תקציר

גבר יליד 1974, עם שני ילדים קטינים, הגיש בקשה לפשיטת רגל בשנת 2010, ורשם את חובותיו על 181,000 ש"ח ושמונה נושים. בית המשפט מינה מנהל מיוחד לעניינו. בבקשה ציין כי קשייו הכלכליים נבעו מכך שסייעו למשפחתו המורחבת, ובפרט לאמו לאחר גירושיה. עם זאת, המנהל המיוחד ובא כוחו של היו"ר טענו כי החייב לוקה בחוסר תום לב, וטענו כי הבית בו התגורר אכן שייך לו והוא מסתיר אותו מנושיו. הם גם ציינו כי לא מדובר במקרה בודד אלא באחד מכמה אחים שהיו גם הם בהליכי פשיטת רגל, כולם ציינו את אותה סיבה לבעיותיהם הכלכליות. למקרים של האחים היו תוצאות שונות. בית המשפט בחן את התנהלותו של החייב ומצא כי הוא נתן כספים בפזיזות ופעל כערב לבני משפחתו תוך העלמת עין מצרותיהם הכלכליות. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענותיו כי סייע לאמו, מה גם שלארבעה אחים היו סיפורים דומים והם היו חייבים סכומים ניכרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של החייב שהובילו לפשיטת הרגל שלו ובמהלך ההליכים הצביעו על חוסר תום לב. לפיכך נדחתה בקשתו לפשיטת רגל, וצו כינוס הנכסים, על מגבלותיו, בוטל. החלטה זו נועדה למנוע מבני המשפחה לאפשר ניהול פיננסי כושל זה ולהבטיח שהנושים לא יישארו תקועים.