עת"מ 2767/05

תקציר

העותר, הסובל מקשיי למידה מאובחנים מסוימים, ביקש ממועצת שמאי המקרקעין להתאים את תנאי בחינת הגמר שלו להסמכה כשמאי מקרקעין, כך שניתן יהיה לערוך אותה בעל פה. המועצה סירבה בנימוק שבחינה כזו אינה מעשית ותפגע במערכות בקרת האיכות והערעור של מתכונת הבחינה הנוכחית בכתב. העותר טען כי סירוב זה פוגע בזכויותיו לשוויון ולחופש העיסוק, וביקש מבית המשפט צו שיחייב את המועצה לערוך בחינה בעל פה. בית המשפט מצא כי נסיבותיו של העותר היוו שונות בלתי רלוונטית, שניתן היה להתאים לה באופן סביר מבלי לגרוע מאמות המידה של הבדיקה. השופטת התוותה גישה תלת-שלבית לקביעת סבירותן של ההתאמות המבוקשות, שעניינה זיהוי מהות מוגבלותה של העותרת, התוויית עקרונות ההעדפה השוויונית ובחינת הצורך הספציפי בהתאמות המבוקשות וסבירותן. באשר לאופי מוגבלותה של העותרת, קיבל בית המשפט את חוות הדעת האבחנתית הכתובה שזיהתה את הקשיים הספציפיים של העותר, שכללו לחץ זמן, חוסר ריכוז ורגישות לרעשי רקע, והמליץ על תוספת זמן, חדר בדיקה נפרד וחלוקת הבדיקה לשני מועדים, כהתאמות מתאימות. בית המשפט דחה את המלצתו בעל פה בלבד של פסיכולוג אחר כבלתי מנומקת דיה. בשאלת ההעדפה השוויונית קבע בית המשפט כי על רשויות ציבוריות להפעיל התאמות סבירות כדי לנטרל שונות לא רלוונטית, לשם השגת שוויון. בית המשפט הדגיש כי התאמות כאלה צריכות להיות מותאמות לצרכיו של הפרט, אינן צריכות להפחית מהדרישות המהותיות של הבחינה, ויש ליישמן בגבולות המשאבים הסבירים. ביישום עקרונות אלה בעניינו של העותר, מצא בית המשפט כי החלטת המועצה להציע תנאי בחינה מותאמים בכתב הייתה סבירה בנסיבות העניין. העותר לא הוכיח די הצורך כי בחינה בעל-פה היא האפשרות האפקטיבית היחידה, ובית המשפט הדגיש כי בחינה כזו עשויה להוריד את רף הבחינה. לפיכך, העתירה נדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה אינה מגבילה באופן בלתי מידתי את חופש העיסוק של העותר, וכי כל בקשה עתידית לתנאי בחינה מותאמים תישקל לגופה.