ת"א 67803-06-17

תקציר

התובע, בעל קרקע פרטית, הגיש תביעה נגד שני נתבעים: המועצה המקומית ותאגיד המים, בטענה כי רכושו סבל מהצפות, מפגעי ריח ועוגמת נפש עקב רשלנות הנתבעים. הנתבעים טענו כי טענות התובעת אינן נתמכות בראיות מספיקות, בעיקר באשר למועדי השיטפונות והיקפם, וכי חלה התיישנות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בעוד שטענותיו של התובע בגין פחת וירידת ערך תכנוני אינן נתמכות ותיאורטיות, טענותיו בעניין הצפות הקרקע מוצדקות. השופט שוכנע כי התובע אכן סבל מהצפה ברכושו וכי על הנתבעים מוטלת האחריות למנוע זאת. עוד קבע השופט כי הנאשמים לא ביצעו ביקורות שגרתיות ולא תחזקו את קו הביוב, שהיה בשליטתם ובאחריותם. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הגנת ההתיישנות של הנתבעים, והגביל את פיצויי התובע לשיטפונות שאירעו בשלוש השנים שקדמו לתביעה. השופטת טענה כי התובעת לא סיפקה ראיות ברורות לשיטפונות לפני תקופה זו וכי לא ניתן להטיל על הנתבעים אחריות לשיטפונות שאירעו מחוץ לפרק זמן זה. משכך, נדחתה התביעה נגד המועצה המקומית, שכן השופט לא מצא סיבה לחייב אותם בתיק, והתאגיד נמצא אחראי לרשלנות. לתובע נפסקו פיצויים בסך 35,000 ₪, לצד 5,500 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ו-2,500 ₪ נוספים עבור חוות הדעת מטעמו. כמו כן חויב התובע לשלם למועצה המקומית הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום. השופט סיים את דבריו בהכרה בזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.